<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן שער הגמול</h1>
<h2>דף לט.</h2>
כיון שנתפרש מדברי רבותינו ז"ל שסוף העונש בגיהנם וסוף השכר בעוה"ב, צריכין אנו לפרש מדבריהם ז"ל מהו הדין הזה הנקרא גיהנם, ומהו הדבר שנדון בו, ואימתי נדון בו, אם תאמר שהעונש מגיע לגופו של אדם לאחר מיתתו, והלא גופו של אדם כשמת אבן דומם הוא, אם תשרוף עצמותיו לסיד או תמשח אותם באפרסמון ומיני הבשמים המקיימין אותם אין הפרש לאבן הזו בכך, ומקרה אחד לצדיק ולרשע בגופן לאחר המות, ואיך יהיה הגוף הזה בגיהנם וזה בטובת העוה"ב והרי הם קבורים לפניך בקבר אחד או הם גנוזים בביתך בתוך ארון אחד, הרי שאין עונש אלא לנפש, ומהו העונש המשיג אותה והרי הנפש אינה גוף וגויה, ואינה נתפשת במקום, ואין מחיצה לפניה, ומה הוא המקום הזה שנקרא גיהנם ונדונית שם, שאין המקום תופש ואין האש שורף אלא בעלי הגוף והדברים הממשיים, אין לך בעונש הזה אלא שתאבד הנפש ותכרת, והדבר זה אינו כפי התורה ולא כפי דעתם של רבותינו ז"ל, אלא דעות נכריות הם מדברי המתחכמים באומות העולם, שהרי לדברי אלו אין ענשו של אדם אלא כרת והתורה אינה מחייבת כרת לכל אדם, ונמצאת פוטר בטענה הזו שאר כל החוטאים מן הדין והעונש. ועוד לדעת זו עשית העובר על כרת אחת והאפיקורוס הכופר בעיקר ושופך דמים כל ימיו, שוין בדיניהם, שהרי שניהם אובדין ואין עמהם צער ויסורין אחר המיתה, וכבר מפורש בקבלה שהיו בכופרים דעות הללו, מהם מי שכופר בעונש ושכר שלאחר מיתה כענין שנאמר ביצר הרע כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה, ומהם שלא היה ענשן חמור עליהם שלא היו מודים אלא באבדן הנפש והיו אומרים נוח לו לאדם שיאבד והיה כלא היה, הם שנאמר בהם... (ההמשך חסר בכת"י).
ומדברי חכמים אין צריך להביא ראיה לפי שכל התלמוד ומדרשי רבותינו ז"ל מפורשים הם בענין גיהנם והעונש ההוא. כך שנו במנחות (צ"ט ב') ואף הסיתך מפי צר וגו', מגיהנם שפיה צר שיהא עשנה צבור לתוכה, ושמא תאמר כשם שפיה צר כך כולה צרה ת"ל העמיק הרחיב, שמא תאמר אין בה עצים ת"ל מדורתה אש ועצים הרבה. והם מדדו לגיהנם אורך ורוחב, אמרו בתענית (י' א') עולם אחד משישים בגן, וגן אחד מששים בעדן, ועדן אחד מששים בגיהנם, נמצא כל העולם ככסוי קדרה לגיהנם. ועוד סיימו לו פתחים, אמרו בעירובין (י"ט א') שלשה פתחים יש לגיהנם אחד במדבר שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ולגהינם ירדו, אחד בים דכתיב מבטן שאול שועתי שהחזירו אותו הדג על מעמקי מצולות ופתח גיהנם, ואחד בירושלים שנאמר נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, ואמר רבן יוחנן בן זכאי שתי תמרות יש בגי בן הנם ועולה עשן מביניהם וזו פתחה של גיהנם. ואמרו לענין איסור הטמנה בחמי טבריא תולדות אור נינהו דחלפא אפתחא דגיהנם. ועוד אמרו (ב"ב פ"ד א') ש"מ האי שמשא סומקתא היא דקא חזינן לה דסמקא בצפרא ובפניא, והאי דחזינן לה דחוורא בפלגא דיומא אנן הוא דלא בריא נהורין למחזייה, ואותיבו עלה ופריקו ואיתמר התם ולמאי דאותבינן מעיקרא הא קא חזינן לה דסמקא בצפרא ובפניא, בצפרא קא חלפא אפתחא דגן עדן בפניא קא חלפא אפתחא דגיהנם. ובפרקי רבי אליעזר (פ"ה) אמרו בשני ברא הקב"ה הרקיע והמלאכים ואשו של בשר ודם ואשו של גיהנם, ופירשו שם שהרקיע הזה הוא הרקיע שעל ראשי החיות שנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע וגו', ואמרו שם ר' יהושע אומר עוביה של ארץ מהלך ששים שנה ותהום אחד שהוא אצל גיהנם נובע ומוציא חמין תענוג לבני האדם. ושנו בברייתא דארכו של עולם, במקום הזה שבעה מקומות זה למטה מזה. והן גיהנם, ושערי צלמות, שערי מות, טיט היון, בור שחת, אבדון, שאול, ולמטה מכולן ארקא, ומלאכי חבלה מעמידין רשעים בארקא תחת נהר של אש שהוא יוצא מתחת כסא הכבוד שנאמר (ירמיה כ"ג) הנה סערת ה' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול, והיורד לארקא שוב אינו עולה והם נדונין לדורי דורות, ושם שנינו רשעים שבהם מלאכי חבלה ממונין עליהם, מדור העליון שאול תחתית עמקו מהלך שלש מאות שנה, וכן כל מדור ומדור, האש של שאול תחתית חזק על אחד מששים משל אבדון שלמעלה ממנו, וכן כל מדור ומדור משל מעלה ממנו, זהו ענין השנוי בברייתא, והחזירו הענין במדרש תלים ואמרו כל כת וכת משבע כתות יש לו מדור בפני עצמו בגן עדן, וכנגדן שבעה בתי דירות בגיהנם ואלו הן כו', הרי שבעה בתי דירות לצדיקים ושבעה לרשעים כל אחד ואחד לפי מעשיו בתי דירתו. ובאגדה אמרו אמר ר' יהושע בן לוי כד משחנא ביתא קמא דבמדור גיהנם אשכחית בה מאה מילין באורכא וחמשין מילין בפותיא, ותמן גובין גובין ואריון די נור קימין תמן, וכד נפלין תמן בני אנשא אכלין יתהון אריותא, ובתר דתיכלינון אישתא קיימין מרישא ורמו יתהון בנורא דכלבתא דמדור קמא. ומשחית ביתא תנינא דבמדור תנינא ואשכחית ביה כקדמאה, ושאילית בגין ביתא קמא, ואמרין בביתא קמא אית ביה עשר אומין ועמהון אבשלום ואומרים אומה לאומה אם אנחנא סרחנא דלא קבילנא אורייתא אתון מה חבתון, ואינון אמרין אנן כוותכון סרחנא. ואמרין לאבשלום אם את לא קבילת, אבהתך קבילו, למה לקית כדין אמר להון משום דזלזלית לאבא. וקאים מלאכא חד ומחי לכל חד וחד בשוטי דנורא, וההוא דמחי יתהון קושיאל שמיה, ואמר רמו יתהון ורמו יתהון ומתוקדין בנורא, ומעיילין אוחרנין ומחי להון ורמין יתהון לנורא, וכן כל חד וחד עד דמסיימין כל חייביא, ובתר כן מעיילין אבשלום לממחיה נפקא ברת קלא ואמרת לא תמחו ליה ולא תוקדוניה בגין דהוא מבני רחימאי דאמרין בסיני נעשה ונשמע. בתר דמסיימין רשיעיא לממחי ולמוקד, נפקין מן נורא כאלו לא אתוקדו ועוד חוזרים וממחין יתהון וכן עבדין להון שבע זמנין ביומא ותלת בליליא, ואבשלום אישתזיב מכל אילין בגין דהוא בריה דדוד. ובביתא תנינא דבמדור תנינא אית ביה עשר אומין, וכדין דנין יתהון ודואג עמהון, וההוא דמחי יתהון להטיאל שמיה, ודואג אישתזיב מכל אלין דהוא מבני בניהון דאמרין בסיני נעשה ונשמע. ובביתא תליתאה אית ביה עשר אומין וקרח עמהון וכדין דנין יתהון, וההוא דמחי יתהון שפטיאל שמיה, וקרח וכנישתיה משתזיב מכל אלין בגין דאמרי בסיני נעשה ונשמע. ובביתא רביעאה כדין דנין יתהון ואית ביה עשר אומין וירבעם עמהון, וההוא דמחי יתהון מכתיאל שמיה, וירבעם משתזיב מכל אלין על דעסק באורייתא, והוא מבני ישראל דאמרי בסיני נעשה ונשמע. ובביתא חמישאה כדין דנין יתהון ואחאב עמהון, וההוא דמחי יתהון חוטריאל שמיה, ואחאב אישתזיב מכל אילין בגין דהוא מבני ישראל דאמרי בסיני נעשה ונשמע. ובביתא שתיתאה כדין דנין יתהון ומיכה עמהון וההוא דמחי יתהון פוסיאל שמיה, ומיכה אישתזיב מכל אלין על דהוא מבני ישראל דאמרי בסיני נעשה ונשמע. ובביתא שביעאה כדין דנין יתהון ואלישע בן אבויה עמהון וההוא דמחי יתהון דלקיאל שמיה, ואלישע משתזיב מכל אילין על דהוא מבנוהי דמאן דאמרי בסיני נעשה ונשמע. ובכל שבעה אלפי דאית בכל מדור ומדור דנין כל רשיעיא בהאיך דינא, ולא חזון דין ית דין בגין חשוכא, דכל חשוכא דהוה קדם דאיתברי עלמא תמן הוא, עד כאן במדרש.
ואלו הן קצת המקומות שספרו בהן ענין גיהנם וצערו וענשו בתלמוד ובמדרשים ומדדו את תבניתו, ודברים הללו וכיוצא בהן אין לתלות אותם במשל וחידה שהרי הזכירו מקומו ומדדו ארכו ורחבו, ודנו עליו לענין איסור והיתר והוא מוזכר להם בענין הדינים ושאר כמה מקומות שלא הזכרנו. אלא כך היא קבלת רבותינו ז"ל, שהקב"ה ברא נפשותיהם של צדיקים, והיא בלא ספק רוח זכה ודקה ביותר, אינה גוף ולא נגבלת ולא נגדרת במקום ולא נתפשת כשאר הרוחות שתופסין אותן בנודות, אלא מכח המלאכים ונעלית ביותר, אין כאן מקום לפרש כל המושג ממנה, והכתוב מעיד עליה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים יאמר כי מנשמת אלוה נתנה ולא מהשתלשל הסבות, ורבותינו ז"ל אמרו שנבראו בראשון בכלל בריאת האור ברצון הקב"ה, שגדר זה העולם השפל והשמים העליונים הזכים וכל צבאם הגופיים והשכליים, והוא יתברך שמו ברא המקום שנקרא גיהנם וברא בו אש דקה מן הדקה שאינה גוף ממשי נתפש, תופשת בדברים הדקים ומכלה אותן, ושם כח האש הזו באותו מקום הנזכר באשר שם כחות השכליים הנבדלים, שהם מלאכים, לכתותיהם בשמים. והפרישו רבותינו ז"ל בין האש שבעולם הזה ובין האש ההיא בהפרש גדול לדקות אותו האש, אמרו בפסחים (נ"ד א') אור דידן איברי במוצאי שבת ואור דגיהנם איברי בשני, ואין ספק אחרי המימרא הזו שהם רוצים להעלות האש ההיא ולעשותה דקה מן הדקה, עד שייחשו אותה להבראות ביום שני והוא היום שהם מיחדין בבראשית רבה ובמדרשים לבריאת המלאכים. וידוע הוא בכל מעשה בראשית, כי הנבראים בראשון דקים וקרובים לסיבה הראשונה וליסוד המוקדם יותר מן הנבראים בשני, וכן השני מן השלישי, כאשר תראה אפילו בפשט הכתוב, ואין ספק לשום אדם בעולם כי האש הזו שבעולם הזה אינה שורפת בנפש, ואפילו האויר העולמי הנתפש אין האש מכלה אותו ולא שורפת אותו, ולא שמעתי לאחד מן המאמינים או מן הכופרים, בין גס המחשבה או דק ועמוק בסברא, אין אחד מהם שיאמין בהשרף החסיד שנשרפה נפשו ואבדה באש וגמולו כלה וילך, אלא שהאש ההיא שבגיהנם שנאמין בה שהיא שורפת הנפשות, אינה כמו אש העולם הזה כלל, לא האש שמשתמשין בה בגחלת ושלהבת, ולא האש היסודית אשר בגלגל האש, אע"פ שהוא גוף דק מאד והיא מתחברת בגופי הנבראים עם שלשת (נ"א: השתלשלות) היסודות, אלא דקה מזו היא אע"פ שהיא מענינה כמו שאבאר.
וכבר הזכרתי מה שאמרו רבותינו ז"ל על אחד מאשי מקום העונש הזה, שהוא נהר של אש היוצא מתחת כסא הכבוד, הרי שמעלים דקותו עד כסא הכבוד שהוא יסוד כל נברא והפנימי מכולם, וכן הכתוב עצמו עילה אותה עד אין תכלית, שנאמר באש הזאת (ישעיה ל') נשמת ה' כנחל גפרית בוערה בה כמו שנאמר בבריאת הנפש ויפח באפיו נשמת חיים וכפי מה שרמזנו למעלה. וכן בפרקי רבי אליעזר (פ"ד) מזכירין בבריאת יום שני הרקיע שעל ראשי החיות והמלאכים ואשו של גיהנם, חיבר הדברים הנבראים הדקים והשכלים הנבדלים עם האש הזו, וגדולה מהן אמרו בפרק אין דורשין (י"ג ב') גבי נהר דינור מהיכא שקיל מזיעתן של חיות ולהיכא אזיל שפיך על ראשי רשעים בגיהנם. ואמרו בפרקי היכלות דר' ישמעאל שנשבע הקב"ה על אותו רשע לופינוס קיסר שהרג עשרת הרוגי מלכות שהוא מטעימו טעם אור וגחלי אש כרובים ואופנים וחיות הקדש ושרפים לאותו רשע בגיהנם, וזה דבר גדול ומפורש. ובבראשית רבה (פכ"א י"ג) אמרו וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים וגו', ד"א מקדם קודם לגן עדן נבראו המלאכים שנאמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה, ואת להט החרב על שם משרתיו אש לוהט, המתהפכת שהן מתהפכין פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים, ד"א מקדם קודם לגן עדן נבראת גיהנם גיהנם נבראת בשני וגן עדן בשלישי, ואת להט החרב על שם ולהט אותם היום הבא וגו', אלו שתי לשונות לגיהנם וליסוד האש שבו, שהם מלאכים וכרוכים שתחת הכסא, וכל אלו הדברים רומזים עיקר גדול בזה. ואחרי זה הפירוש נאמר, שבורא הנשמות הזכות והטהורות יתברך שמו יש ביכלתו לברוא להן אש דקה שאינה גוף נתפש, שורפת דברים דקים שאינם גוף ומכלה אותן, שאין הכחשה לאחר שנודה בבריאת הנפש ברצונו יתברך, שלא יהא אפשר להמציא דבר דק כמוה מונח כנגדה לכלותה, וכן אומרים רבותינו ז"ל (עי' חגיגה י"ד א') במלאכים עצמן שנשרפין בנהר דינור, והזכירו (יומא כ"א ב') אש אוכלת אש.
ואם יקשו עלינו היאך הנפש נגבלת במקום ההוא הנקרא גיהנם או שאול, נשיב להם עם כל עומק דברי פילוסופי היונים ופתויי הכשדים וההגרים, שאומרים אין הנפש נגבלת במקום ואין לה משכן במוח או בלב, רק שהם מקומות נרמזים לשמוש השכל ההוא, ואנחנו עם כל זה לא נשיא שכלנו ושלא יהיה בגוף ראובן זה מן הבריה הדקה הזו הנקראת נפש יותר ממה שיש מן הנפש ההיא במוח החמור או בענף האילן, ושלא תהיה נפשו בגופו נצמדת יותר ממה שנפשו נצמדת בגופו של פלוני חבירו, ויהיה משכנה בו במקום או שלא במקום, מפני שהיא אינה גוף, ואין מקום על דקדוק לשונם לדבר שאין לו גוף, אבל על כל פנים נפש שוכנת בו ויהיה חיבורה בגופו כדברי קצת חוקריהם שאומרים כי נקשרה הבריה הדקה הזאת הרוחנית המאירה, ברוח החיים, והיא אצלם נפש אחרת באדם, ונצמדו שתי הנפשות, הדקה הקיימת בגסה ממנה, בעלת התנועה הנמסכת בחום הטבעי בדם, והצמד שתיהן כהקשר השלהבת לפתילה עם השמן, התקשרות בינוני בין שניהם. או יהיה הענין בדרך אחר כמו שירצו וירחיבו לשונם בדקדוק מלות, ובגערות לחולק עליהם, וקוראים הנוטה מדבריהם פתי וסכל שאינו יודע ומבין, אבל על כל פנים מי ששכן אותה בחומר הזה והצמיד בינה ובין הגוף יכול להגביל אותה במקום ההוא, ולחבר בינה ובין האש הדקה שבאותו מקום שהיא מן הכת העליונה, ונבראה על זה הענין שתכלה הנפש ותשתנה במצרף ההוא או בכליון החרוץ.
וכבר בא במורה הנבוכים מאמר מן הפילוסופים, כי האדם כשתניעהו נפשו שהיא צורתו לעלות מן הבית אל העליה, נאמר כי גופו הוא אשר התנועע מעצמו, כי הנפש היא המניע הראשון בעצמה אלא שהיא התנועעה במקרה, כי כשהעתיק הגוף מן הבית אל העליה התנועעה הנפש עמו אל העליה, ואם תשקוט הנעת הנפש ישקוט המתנועע בשבילה והוא הגוף, ואם ישקוט הגוף תסור התנועה המקרית אשר יש לנפש, ע"כ לשונו, וכבר אמרו עוד קצת משכיליהם אין בעל חומר יכול להשיג השגה שלמה על איזה צד יהיה הנפרד סבה למציאות בעל חומר, או למציאות כח מכחתיו (נ"א: מכחות הנפש) או פעולה מפעולותיו, כי זה הוא יותר נעלם בהם מהעלם עלולם, כלאו (נ"א: נלאו) מחקריהם במצאם חבור הנפרדים עם בעלי החומר בסבה ובפעולה, והוא חבור על כל פנים. וכבר יצאנו לענין אסור בחקירה הזאת, מפני המתגאים על יוצרם להתחכם בתוכן מעשיו וסודות יצירותיו הנפלאים, והם לא ידעו בנין גופם בכל מחקריהם אף כי נפשם, ומדוע יתפארו על קבלתנו, בעשותם הנפש דקה ויתארו אותה במלות וספורים מלאכיים, כי לא ראינו יחוסיה בחבוריהם רק לגלגל השכל, או לבעלי העיון שלהם לכת המלאכים, ואנחנו על הקבלה אמתית מאבות קדושים שלא השפיקו בילדי נכרים, מעלים אותה ומדקדקים ענינה מאלה עד להרבה, עד שיאמרו רבותינו ז"ל עליה דבר כאלו דעתם נוטה שלא נבראת, אמרו בבראשית רבה (פ"ח) עם המלך במלאכתו ישבו שם, עם מלך מלכי המלכים הקב"ה ישבו נפשותיהן של צדיקים שבהן נמלך וברא את העולם, ומי שישמע זאת המימרא בין שיזכה לפירושה או שלא ידענו, מ"מ יכיר מכאן שאין דקות הנפש לפילוסופי האומות ולנגררים אחריהם יותר מדקותה אצל רבותינו ז"ל, ולא כמותו, אע"פ שלא הבהילו את הלומדים במלות נאמרות במספר ובחומר ענין, ועם כל זה יאמינו רבותינו כי אש של גיהנם ואבדון שולטת בהן ברצון העושה הכל יתברך ויתעלה.
<h2>דף נה.</h2>
ואם תשאל ותאמר הרי שתקנו חכמים דרכים הללו לפי קבלתם ולפי הכרע פסוקי התורה והנביאים, אם כן מהו זה שהנביאים צווחים על הענין הזה, ומהו שתמה ירמיה (י"ב) על הרשעים צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה, ואמר דוד (תהלים ע"ג) אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי וגו', ותמה ישעיה (ס"ג) על הצדיקים למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך, ואמר חבקוק על שניהם למה תראני און ועמל תביט שוד וחמס לנגדי, וכתיב כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל, ונתוכחו איוב וחבריו על דבר זה הרבה, ורבותינו עצמם אמרו (אבות פ"ד מט"ו) אין בידינו שלות הרשעים אף לא יסורי הצדיקים. דע שיש מרבותינו שחולקין בזאת המדה, יש מהן מי שאומר אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, ונדחו דבריו בגמרא באין מיתה בלא חטא, שיש מתים בעטיו של נחש הקדמוני, והוא חטאו של אדם הראשון שנגזרה מיתה עליו ועל תולדותיו בשביל חטאו, כענין שנאמר בעלי ובביתו, אבל באין יסורין בלא עון לא נדחו דבריו, ואם תאמר שנדחו בכל, אבל המיתה והיסורין באין על חטא שקדם לאב, כמו עטיו של נחש שהזכיר המקשה, אבל אין מיתה ויסורין חנם בעולם, ואמרו בברכות (ז' א') בקש משה להודיעו דרכיו ונתן לו שנאמר הודיעני נא את דרכך, אמר לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו ורשע ורע לו רשע וטוב לו, אמר לו הקב"ה למשה צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו רשע שאינו גמור, רשע ורע לו רשע גמור, וזה הענין על דרך שפירשנו למעלה בפרעון קצת העונות בעולם הזה לזכותו לגמרי, או להאבידו לעולם הבא, ולשון אחר אמרו בצדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע וכו', ואמרו בגמרא ופליגא דר' מאיר דתניא משמיה דר' מאיר שלא נתנו למשה זו המדה שנאמר וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו הגון, כלומר שאינו הגון לדעת בני אדם, לומר שלא נמסרה המדה הזו לדעתו של אדם. והנה כפי הסברא הראשונה הכל בטעם ידוע ובטענה מושגת, וזה שאומרים הנביאים בדבר זה ומה שצווחין על הענין אינו אלא כדברי החולה שמצטער על חליו ומפליג בחזקת החולי וצועק על תוקף הצער והכאב, והיאך אירע לו כך והיאך אפשר לו ענין צערו הגדול, כלומר שהנביאים מתמיהין לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבש"ע למה תתנהג בזו המדה ונבלה ימינו בבהלה, ואלה הרשעים שפושטין ידם בזבול קדשך בשלום ובשלוה בעולם. אע"פ שיודעין שהמדה אמת והמשפט צדק. ובתשובת דבר זה אמר המשורר לאחר שהתאונן על הענין, ואני כמעט נטיו רגלי כאין שפכה אשורי כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה, וגמר הענין הזה בספקת רשע וטוב לו, ועוד אמר בספקת צדיק ורע לו לכן ישוב עמו הלום ומי מלא ימצו למו אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום, וחזר ותירץ על הכל ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם, כלומר ששתי הספיקות האלו עמל גדול היה לו במחשבתו הראשונה עד שבא במחשבה אל מקדשי האלהים, והוא מה שהקדיש לשתי הכתות האלה של רשעים ושל צדיקים והזמין לשתיהן, והבין לאחריתם, ורמז שם ענין העולם הבא בפסוק בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני, וענין ההכרתה באיך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות, ושאר הענין.
<h2>דף קנב:</h2>
ואחר שנתבאר מענין הדין והעונש שיצילנו בעל הרחמים ממנו, צריכין אנו לבאר ענין השכר שיזכנו בעל הגמול אליו, והוא בדברי רבותינו שני שמות גן עדן והעולם הבא, מלבד טובות העולם הזה כגון ימות המשיח לחיים ותחיית המתים שבאותו זמן שאין אנו מדברים עתה בהם.
ותחלה נאמר ששכר המצות כולן והגמול הטוב שלהם דבר פשוט הוא בדברי רבותינו שהעיקר הגדול הוא חיי העולם הבא אבל השכר הקודם והוא מה שיגיע לאדם אחרי המות מיד הוא גן עדן, כמו שביארנו מגיהנם שהוא העונש המגיע לרשע אחרי המות מיד, וכן תמצא בכל מקום מדבריהם גן עדן הפך מגיהנם כמו שאמרו בעירובין (י"ט א') יפה דנת יפה תקנת גיהנם לרשעים וגן עדן לצדיקים, ואמרו במסכת חגיגה (ט"ו א') מאי דכתיב גם את זה לעומת זה עשה האלהים ברא צדיקים ברא רשעים ברא גן עדן ברא גיהנם, כל אחד ואחד יש לו שני חלקים אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, נתחייב רשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם, ושנינו באבות (פ"ה) מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע תלמידיו של בלעם הרשע יורדין לגיהנם שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת תלמידיו של אברהם אבינו יורשין גן עדן שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ושם שנינו עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן, ואמרו כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן, ובפרק תפלת השחר (כ"ח ב') גבי פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי שהיה בוכה ואמר לתלמידיו ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחד של גן עדן ואחד של גיהנם ואיני יודע באיזו דרך מוליכין אותי, הרי שהיה מתירא עכשיו מגיהנם ומצפה לגן עדן. ובאגדה של ואלה שמות רבה (פ"ב ב') אמרו מי שמשמר את התורה הרי גן עדן לפניו מי שאינו משמר את התורה הרי גיהנם לפניו וכו', ובויקרא רבה (פל"ב א') אמרו בשעה שהצדיקים עולים מתוך גן עדן ורואין את הרשעים שהם נידונין בגיהנם נפשם שמחה וכו', ובאגדה של רבי יהושע בן לוי אמרו (כתובות ע"ז ב') אחוי לי דוכתאי א"ל לחיי, אחוי ליה דוכתיה שוור ונפל לגן עדן ואמרו חזייה לר' שמעון בן יוחאי וכו'. ובבראשית רבה (פס"ה י"ח) במעשה דיוקים איש צרורות בן אחותו של יוסי בן יועזר אמרו נתנמנם יוסי בן יועזר וראה מטתו פורחת באויר אמר בשעה קלה קדמני זה לגן עדן, ובמדרש רות אמרו וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו כל ימי חייו, ימי חייו של מי רב ולוי חד אמר ימי חייו של יהויכין וחד אמר ימי חייו של אויל מרודך, אמר ר' שמואל בר נחמני מסתברא כמאן דאמר ימי חייו של יהויכין שמשעה שהקב"ה נותן שלוה לצדיקים אינו נוטלה מהם אלא הולכת עמם לגן עדן, למדונו במלה זאת שפטירתן של צדיקים מעולם הזה לגן עדן הוא, ובפרק שני דתמורה (ט"ז א') גרסינן אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר ליהושע שאל ממני כל ספק שיש לך וכו' נמצינו למדין ששכר האדם לאחר המיתה הוא בגן עדן.
ומה שכר ועונש יש לנפשות הצדיקים בגן הזה, דבר זה עיקרו בתורה ופירושו בדברי סופרים שגן עדן מצוי הוא בעולם הזה במקום ממקומות הארץ, ושארבע נהרות יוצאין משם ואחד מהם פרת הסובב ארץ ישראל, וכל מה שבא בכתוב מפשוטי סדר בראשית הכל אמת אין מקרא מהן יוצא מידי פשוטו, ואנשי המדות עצמן יאמרו שגן עדן תחת קו ההשויה שלא יוסיף היום ולא יחסר, ובספרי הרפואות ליונים הקדמונים וכן בספר אסף היהודי יספרו כי אסקלפינוס חכם מקדוני וארבעים איש מן החרטומים מלומדי הספרים, הלכו הלוך בארץ ועברו מעבר להודו קדמת עדן למצוא קצת עצי הרפואות ועץ החיים למען תגדל תפארתם על כל חכמי הארץ, ובבואם אל המקום ההוא ויברק עליהם להט החרב המתהפכת ויתלהטו כלם בשביבי הברק ולא נמלט מהם איש, ותשבות חכמת הרפואה מן הגוים ההם ימים רבים עד מלוך ארתחששתא המלך, ואחרי כן נתחדשה בהם דעת הרפואה על ידי הנקובים בשם במלאכה ההיא, וכל אלה דברי אמת הם ידועים ומפורסמים גם היום כי רבים מבאי הארץ הלזו ארצה בני קדם יראו מרחוק הלהט המתהפכת.
אבל סוד הענין הזה שהדברים כפולים, כי גן עדן וארבע נהרותיו ועץ החיים ועץ הדעת אשר נטע שם האלהים, וכן הכרובים ולהט החרב המתהפכת גם עלה התאנה והחגורות וכתנות העור, כולם כפשוטם וכמשמעם, אמת הדבר ויציב הענין, ולסוד מופלא הוא כי הם כציורי דבר להבין עוד ענין עמוק במשל כמו ששנינו (ר"ה כ"ד א') דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בעליה בטבלא בכותל שבהן מראה את ההדיוטות כזה ראיתם או כזה ראיתם, כי כן מלאכת הקדש במשכן בשלשת מקומותיו, חצר ואהל ולפנים מן הפרוכת, ובמקדש עזרה והיכל ודביר, וכל אשר בכל מקום ומקום מן הכלים וציורי הכרובים כולם להבין סודות מעשה עולם העליון והאמצעי והשפל, ורמזי הוית כל המרכבה שם, וכל הנבראים עצמם ביצירתן בדמות נבראו, כמו שאמרו בספר יצירה סימן לדבר ועדים נאמנים עולם שנה ונפש.
ואדם הראשון מעשה ידיו של הקב"ה מבחר בני אדם היה בתבונה ובדעת והשכינו הקב"ה במבחר המקומות להנאה ולתועלת הגוף, וצייר במקום ההוא הנכבד כל מעשה העולם העליון הוא עולם הנשמות בציור גשמי, להבין משם יסוד כל נברא גופי ונפשי ומלאכי וכל מה שיש בהשגת הנברא להשיג מן הבורא יתברך, גם המקום ההוא נכבד מכל מקומות העולם השפל מפני המוצק אשר על ראשו מן העולם האמצעי והעליון, ועל כן יראו בו מראות האלהים יותר משאר מקומות הארץ, כאשר אנחנו מאמינים שארץ ישראל וירושלים מקומות נכבדים מיוחדים לנבואה בעצמם מפני מוצקם וכל שכן בית המקדש כסא ה', וכענין שנאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים, תלה נבואתו הבאה אליו מבלתי הקדמת כונה במעלת המקום. על כן שוכני גן עדן שהוא מבחר המקומות, למדים בציורי הדברים כל סודות העליונים ונפשם מתעלית בלימוד ההוא ורואה מראות אלהים בחברת כבוד העליונים מן המקום ההוא, ומשיגים כל מה שיכול הנברא לדעת ולהבין כלימוד משה רבינו ע"ה בסיני, וכענין שכתוב אשר אתה מראה בהר, זהו ענין ידיעתנו בגן עדן.
והדברים מפורשים בדברי חכמים וכבר רמז ר' אליעזר הגדול בפרקים שלו כל הענין הזה שאמרתי בפרק כ"א, דתני ר' זעירא ומפרי העץ אין העץ אלא אדם שנמשל כעץ שנאמר כי האדם עץ השדה, אשר בתוך הגן אין בתוך הגן אלא לשון נקיה ואין גן אלא האשה שנמשלה כגן שנאמר גן נעול אחותי כלה, וכן אמר שהיה סמאל רוכב על הנחש, ואמרו שהיה עץ החיים צווח כשנגעה בו חוה אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני, הנה עשה בכאן הכל משל ורמז, והוא אמר במקום אחר בפרק עשרים, ויגרש את האדם גרשהו ויצא אדם וישב לו חוץ לגן עדן בהר המוריה ששער גן עדן סמוך להר המוריה, עשה אותו גן ממש, וזה אין צריך ראיה מדבריהם שכל האגדות מפורשות הן בגן עדן שהוא גן ממש בארץ, ואמרו (ב"מ קי"ד ב') על רבי אבהו עייליה אליהו לגן עדן ומלי לגלימיה טרפי דאילני כמו שאמרו בפרק המקבל, ובמדרש תהלים בארצות החיים זו ארץ ישראל, דבר אחר זו גן עדן, ובמדרש קהלת אמרו מפני מה ברא הקב"ה גיהנם וגן עדן כדי שתהא זו מצלת מזו וכמה ריוח ביניהם ר' יוחנן אמר כותל ור' אחא אמר טפח ורבנן אמרי שתי אצבעות, ובבראשית רבה בתחלתו שנו והחזירו הדבר פעמים רבות וכן במקומות אחרים שהוא גן ממש נטוע בארץ, אלא הענין כמו שפירשתי, ומה נכבד דברי ר' אברהם בן עזרא ז"ל שכתב בעץ הדעת סוד ינעם גם הדברים כמשמעם, ובבראשית רבה ובמדרש שיר השירים אמרו כן הביאני המלך חדריו מלמד שעתיד הקב"ה להראות לישראל גנזי מרום החדרים שבשמים, ר' יהודה אומר הרי אתה למד מיעקב שאמר לו הקב"ה קום עלה בית אל וכו', מלמד שהראה לו הקב"ה עליה למעלה מעליה והראה לו חדרים שבמרום, דבר אחר הביאני המלך חדריו אלו חדרי גן עדן מכאן אמרו כמעשה הרקיע כן מעשה גן עדן וכו', ובמדרש ר' נחוניא בן הקנה הרבה מזה סתום הענין ומבואר הפירוש.
ואם תאמר כיון שהענין על דרך הנזכר ומכל מקום גן עדן בעולם הזה התחתון הוא, מה שכר הנשמות שם והם אין תועלתם בדבר גשמי ולא במקום ממקומות הארץ ועולם התחתונים, כבר פרשנו שהענין כפול, וזה הגן והעדן התחתונים הן ציורין לסודות העליונים, והדברים ההם העליונים הרמוזים באלו גם כן נקראין גן ועדן שאלו התחתונים מהן תופסין השם הזה, כיצד יש בעליונים השגה שנקראת בדברי רבותינו ברמז גן, והשגה למעלה ממנה שהיא הנקראת עדן והוא הנקרא צרור החיים, וסודם עמוק ותפוס ביד מקובלי האמונה, אבל פירשו לנו חכמים ז"ל מקום הנפשות, אמרו במסכת שבת (קנ"ב ב') נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך, ואמרו במסכת חגיגה (י"ב א') ערבות שבו צדק ומשפט גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמותיהן של צדיקים ורוחות ונשמות העתידין להבראות, ושם אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך אל חי וקיים רם ונשא שוכן עליהם, ואמרו בסוכה (מ"ה ב') ראיתי בני עליה והן מועטין ופירשו הא דמסתכלי באספקלריא המאירה הא דמסתכלי באספקלריא שאינה מאירה, והבין ההסתכלות הזה שאמרו עליו (ויק"ר פ"א י"ד) משה נסתכל באספקלריא המאירה ושאר נביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, הביאו לשון ראיה בהסתכלות השכל ועלוי ההבנה ולפיכך קראום בני עליה, ואמרו כי לא יראני האדם וחי אבל בשעת מיתתן הן רואין, ובספרי אמרו יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר מגיד שכל הרוחות אינן יוצאות אלא מלפניו, רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר סימן זה יהא מסור בידך שכל זמן שאדם נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונו שנאמר אשר בידו נפש כל חי ואומר בידך אפקיד רוחי, מת נותנה באוצר שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, שומע אני בין צדיקים בין רשעים תלמוד לומר ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע, ובמדרש תהלים אמרו יעלזו חסידים בכבוד באיזה כבוד שהקב"ה עושה לצדיקים בשעה שנפטרין מן העולם והן מקלסין להקב"ה ששם אותן בצרור החיים שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, ובמדרש שיר השירים אמרו תוכו רצוף אהבה אלו נפשות הצדיקים שהם נתונות עמו במרום, שלשה נכנסו זה לפנים מזה שנאמר ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים, לפנים ממנו צדק ומשפט שכן כתוב צדק ומשפט מכון כסאך, לפנים מהם נפשות הצדיקים שנאמר אשר בידו נפש כל חי ואומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים והוא הרמוז בתורה ולדבקה בו, ועוד נדבר בזה לפנינו בעזרת האל.
אבל עוד יאמינו רבותינו ז"ל לפי דבריהם בהגדות, שזה הגן עדן התחתון שהזכרנוהו יש לנשמות בו חלק בשכר ועונג ואע"פ שאינן גוף, וכבר שמו להם מקום עם העליונים, ותקון הענין הזה כך הוא, לפי שאמרו חכמים (שבת קנ"ב ב') עד י"ב חדש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת לאחר י"ב חדש גופו בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת, ופירוש הקבלה הזו כי כל י"ב חדש עדיין כח הגוף קיים והנשמה נוטה לדעתה ולמעשיה כאשר היתה באמנה אתו בהצטיירות מחשבות גשמיות, ואע"פ שעולה לידיעת עולם הנשמות יורדת היא לענין שהיתה כבר, לאחר י"ב חדש נתעלית מדעות גשמיות ולבשה מלאכות ונתעטרה בעטרה של עולם הבא, ואין הכוונה במה שאמרו גופו קיים בין שיהא הגוף נשרף לסיד או שיהא מן החנוטין שגופם מתקיים אלא הכוונה למה שכתבנו, ובאותן י"ב חדש חלק הנשמה בגן עדן להיות בעונג העולם העליון להם כענין נוטה לגשמיות ואין כוונת רבותינו ז"ל שיתעדנו הנשמות בפירות הגן ההוא או שירחצו בנהרות, אלא הכוונה מפני שהוא שער השמים לאור באור החיים, כאשר תאמר על העומד בירושלים שתתלבש נפשו רוח הקודש ומלאכות נבואה בחפץ עליון בין בחלום בין במראה יותר מן העומדים בארץ טמאה ומן ההשגה ההוות אל הנפש במקום ההוא מתעלית לדבקות העולם העליון והשגת העונג הרוחני, וזהו מה שמספרים רבותינו באגדה (ב"מ פ"ה ב') בצדיקים דסלקי ונחתי למתיבתא דרקיעא, העליה היא השגת הנפש ודבקותה בעליונים והירידה היא להשגת מה שיגיעו סגולת התחתונים בחייהם כגון הנביאים.
אבל היות הנפש נגדרת במקום, אם יתקשה למתחכמים על תורת ה' נשיב להם בזה האפשרות ששמנו לפניהם בחוטאי גיהנם, ואי אפשר לפרש יותר מזה בגן ועדן העליונים הנרמזים למעלה, אבל כוונתנו שיתבאר מדברינו לתלמידים שאין דברי תורה בגן ועדן וענינו משל שאינו אמת, ואין דברי רבותינו וקבלת האבות נוחי הנפש באלו הענינים דברי הבאי או משל בגדר (נ"א: בטל) המליצה, אלא הכל אמת ואמונה חיצון ופנימי מן מעלה למעלה ומן רוממות לרוממות, וזוכה בו כל אחד למקום מעלתו ומשיג ממנו כפי הראוי לגמול שלו, ולפיכך אמרו בויקרא רבה (פכ"ז א') אמר ר' אלעזר בר' מנחם ונחל עדנך תשקם אין כתיב כאן אלא ונחל עדניך תשקם מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו.
ובאמת כי המקום הזה גן עדן משמש עוד בגמול גשמי ממש לזמן התחיה, והוא מה שאמרו רבותינו ז"ל (במדב"ר י"ג, ב') עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים בגן עדן וכו', וכן יאמרו עוד (תענית ל"א א') עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן הוא יושב ביניהם וכל אחד ואחד מראה עליו כאילו באצבע שנאמר הנה אלהינו זה, וזה עונג ושכר עתיד בזמן התחיה, והראות השכינה כאלו מראה באצבע מתוך המחול השגת המעלות ועונג התיחדות מתוך שמחה גופית, לומר כי יגיעו אנשי העולם ההוא למעלת משה רבינו, שנתעלית נפשו על גופו עד שבטלו כוחותיו הגופיות והיה מלובש בכל שעה ברוח הקדש כאילו ראיתו ושמיעתו בעין הנפש בלבד לא במצועי העין הגופי, כאשר יעשו שאר הנביאים בהתבטל הגוף והתפשט הנפש מכחותיו שיאצל עליה רוח הקודש ותראה בראות עצמה כאשר יראה מיכאל או גבריאל, והיא הראיה האמתית והשמיעה הנכונה, כי אין למתפלספים מבטלי התורה כפי רצונם טענות מוכרחות עלינו שיכחישו אמונתנו זאת שאנחנו מאמינים שיש לגבריאל ראיה או שמיעה, ותקרא אותה השגה שהיא מגעת אליו מן מיכאל על דרך משל. וכן הנשמות מספרות זו עם זו כמו שזכרו רבותינו ז"ל (ברכות י"ח ב') ואין הכוונה לספור שפה וחתוך לשון אך שיש הודעה והשגה לנפשות זו מזו. והנה יצאנו מענינינו ובאנו לגעת בסודות הנבואה וראית החסידים שרואין המלאכים. ואמרו באגדה במדרש מה רב טובך וכו'.
